פרופ' הארי מרקוביץ'
פרופ’ הארי מקס מרקוביץ ( Harry Max Markowitz; נולד ב- 24 באוגוסט 1927 הוא כלכלן יהודי בעל השפעה . הוא קיבל תואר דוקטור בכלכלה באוניברסיטת שיקגו, כאשר המנחים שלו היו פרופ’ יעקב מהרשק(Marschak Jacob) ופרופ’ מילטון פרידמן (בעצמו זוכה פרס נובל לכלכלה ב 1976, וממקדמי הרעיון של שוק חופשי במינימום התערבות ממשלתית).
הוא שילב את עבודתו האקדמית בפעילות עסקית, בעיקר במכון RAND ( מכון מחקר אמריקאי שמייעץ לממשלות וגופים בינלאומיים בעיצוב תהליכי מדיניות ציבורית. הוא מספק שירותי מחקר במגוון תחומים לרבות ביטחון, בריאות, חינוך, שוק עבודה, עוני, אי שוויון ועוד)
פרופ’ מרקוביץ’ נחשב אבי תורת בחירת תיק ההשקעות האופטימלי, ועל כך זכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 1990. פרס נובל בכלכלה הוענק באותה שנה ל-3 חוקרים במשותף(Harry M. Markowitz, Merton H. Miller , William F. Sharpe), על עבודתם החלוצית בתחום הכלכלה הפיננסית, כאשר תרומתו היא בנושא “פיתוח תורת בחירת תיק ההשקעות”.
במסגרת הדוקטורט הוא פיתח את התאוריה המודרנית של תיקי השקעות.
על-פי תפיסתו, על המשקיע לא להסתפק בחישוב פשטני של סיכויי הרווח המירבי, בבואו לבחור את מניותיו, ועליו לקחת בחשבון את שונות ההחזר בתנאי סיכון וחוסר ודאות(https://nobel.bh.org.il/persona/%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a5-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%99/)
הוא טען, שבהינתן מידע על התפלגויות של תשואות הנכסים, ניתן לבנות “חזית של תיקים יעילים”. אלה הם תיקי השקעה בעלי תשואה מרבית ברמת סיכון נתונה.
הוא כימת, באמצעות מודלים, את עקרון הפיזור: ניתן להפחית את הסיכון בהשקעה בניירות ערך על ידי פיזור. המושג פיזור מתייחס להשקעה במספר ניירות ערך שונים כדי שאם ערכו של ניר ערך ספציפי ירד, הוא יתקזז עם ערכו של ניר ערך אחר שעלה. דרך הפיזור, אנחנו מפחיתים את הסיכון הלא שיטתי (הנקרא גם סיכון עסקי) עד לגבול מסוים בו לא ניתן יותר להפחית את הסיכון.
גבול זה ממחיש את הסיכון השיטתי שזהו סיכון השוק אותו לא ניתן להפחית. מרקוביץ הצליח להוכיח מתמטית את הקשר בין סיכון שיטתי ללא שיטתי.
הוא מתאר כיצד הגיע לרעיון של בנית תיק השקעות (Portfolio). הוא התעמק בתיאוריה של ערך ההשקעה של ג’ון בר וויליאמס. וויליאמס הציע שערך המניה יהיה שווה לערך הנוכחי של הדיבידנדים העתידיים שלה. מכיוון שדיבידנדים עתידיים אינם בטוחים, הוא פירש את הצעתו של וויליאמס להעריך מניה לפי הדיבידנדים העתידיים הצפויים לה. אך אם המשקיע היה מעוניין רק בערכים הצפויים של ניירות ערך, הוא או היא היו משקיעים רק בנייר ערך יחיד. פרופ’ מרקוביץ’ ידע שזו לא הדרך בה המשקיעים נהגו. רוב המשקיעים מגוונים ויוצרים תיק השקעות, משום שהם עוסקים בסיכון כמו גם בתשואה. לכן הציע את השונות כמדד לסיכון. העובדה ששונות התיקים הייתה תלויה בשונות הדדית ומשותפת ( covariance) הוסיפה לסבירות הגישה. מכיוון שהיו שני קריטריונים, סיכון ותשואה, היה זה טבעי להניח שהמשקיעים בחרו מתוך מכלול אפשרויות, שילובים אופטימליים של תשואה וסיכון. פיתוח התיאוריה המתמטית של פתרון בעיה אופטימיזציה, כמו גם תרומתו הפעילה לפיתוח תוכנת מחשב המסייעת בחישובים אלו(SIMSCRIPT), הביאו ליצירת תיאוריה שלמה וכוללת אודות בחירת תיק השקעות.
עבודתו של מרקוביץ השפיעה על כל המגזר הפיננסי והוא נחשב למוביל חקר ההשקעות בזמננו.
ככל שמחקריו המפורסמים היו בתחום הכלכלי הפיננסי, מחקריו הביאו תרומה גם בתחומים נוספים, עקב הפיתוחים שליוו את מחקריו.
הוא סיפק דחיפה לאופטימיזציה לא לינארית(Von Neumann בשנת 1989, בתחום חקר הביצועים.
